בשעון יש כמה חלקי בסיס. הקופסא שמחזיקה הכל, הרצועה, הלוח עם הספרות או מרקרים עליו והמחוגים. הקליבר הוא המכונה שנמצאת בתוך הקופסא מתחת ללוח והמחוגים מחוברים אליו כדי להראות את השעה. זהו המנוע. יש שעונים עם גב זכוכית, מה שאתה רואה כשאתה מסתכל דרך הגב הזה, או כשמורידים את המכסה האחורי, הוא הקליבר.
אבנים = jewels, אבני חן, הרוב המכריעה אבני אודם. בכל חלק נע בשעון יש ציר, צירים אלה מסתובבים ללא הפסקה במשך שנים. האבנים הם החלק שמחזיק את הצירים. וגם אבני העצירה של גלגל הבריחה (אם ככה מתרגמים את זה בכלל).
לדוגמא משקולת של מכונה די רגילה יכולה גם לנוע 28800 פעם בשעה (יש שעונים של 36000 לשעה ובריגה הוציאו אחד עם 72000 לשעה). שזה אומר 691,200 פעם ביום או 252,288,000 פעם בשנה
הרבה מהשעונים האלה עובדים עשורים ללא החלפה של אבנים. מה שאומר שהן שם כדי לתת בסיס חזק ולא נשחק לתנועת הצירים, שאם היו ממתכת כנראה היו נשחקים הרבה קודם. קל לטעות ולחשוב שככל שיותר אבנים, כך המנגנון הוא טוב יותר. לא נכון. אבנים שמים לפי הצורך והעיצוב. היו גם שעונים ברמת כרונומטר עם 7 אבנים בלבד.
ניתן לחשוב שיותר אבנים זה יוקרה? גם לא נכון. היום יש 3 סוגי אבנים עד כמה שאני מכיר
זול מאוד: מאחים אבקת אודם אם לא יודע מה ויוצרים אבן ציר.זו האופציה הזולה יותר שיש.
זול פחות: מגדלים גבישים באופן מבוקר, מה שנותן שליטה על צבע וכו'. ברוב השעונים תמצא את אלה.
יחסית יקר: אבני חן מין הטבע, בעיקר בשעוני יוקרה, וגם ככה לא ממש יקרים כי לא מדובר באבנים נקיות וגדולות כפי שמשתמשים לתכשיטנות.
יש חברות שבמשך השנים ניסו לעבוד עם יהלומים גם כן, הבולטת שבהן SINN עם טכנולוגית הדיאפל, כרגע מציאים מנגנון בריחה ללא שימון בכלל, דבר מעניין לכשעצמו.
מקווה שזה עוזר קצת.
