אבי נחמני,בן 65 מחיפה, נשוי, מתקן ומוכר עטים נובעים
בא שלי תיקן עטים למהנדסים בריטים עוד בתקופת המנדט, ועסק בזה עד יומו האחרון, בגיל 87. את המלאכה למדתי ממנו, ודרישותיו היו קיצוניות כי זו עבודה לא פשוטה. הוא היה לוחם אצ"ל ואדם קר ולא נעים. אבל היינו קרובים והיתה לו סבלנות בשבילי, וכך כילד ישבתי לידו ולמדתי.
למה זו עבודה לא פשוטה?
זו עבודה עדינה שדורשת הרבה דיוק ותשומת לב. הציפורן של העט, למשל, חייבת להיות ישרה לגמרי, ברמה של חלקי המילימטר, אחרת הדיו לא ינזל כמו שצריך. על הציפורן, שעשויה לרוב מזהב, אסור שתהיה אף שריטה, ולכן חייבים לעשות פוליש. הכל חייב להיות מושלם, כי יש הרבה מנגנונים בעט שחייבים לעבוד כמו שצריך כדי ששאיבת הדיו תהיה מיטבית.
איך באמת עובד העט?
בשונה מעט כדורי, בעט נובע הדיו לא טעון בתוכו, וצריך לשאוב דיו מקסת בכל פעם שרוצים לכתוב. כמו מזרק של תרופות מכניסים את העט פנימה ולוחצים כדי לשאוב פנימה את הדיו. יש כמה סוגים של מנגנוני שאיבה בהתאם למותגים השונים, וזה החלק המתוחכם באמת בעט: בשיטה שנקראת "aerometric", השאיבה נעשית בלחיצה על צדי העט; בשיטה ששמה "vacumatic", הלחיצה היא על מנוף בחלק העליון של העט; ובשיטה הקרויה "Capillary", הדיו נספג לתוך העט מחלקו העליון ולא מהציפורן. יש גם עטים שבהם הדיו נשאב על ידי בוכנה מיוחדת.
עט נובע.
"בשונה מעט כדורי, בעט נובע הדיו לא טעון בתוכו, וצריך לשאוב דיו מקסת בכל פעם שרוצים לכתוב, כמו במזרק. בחלק מהעטים השאיבה נעשית בלחיצה על צדי העט, לאחרים יש מנוף בחלק העליון של העט, ויש גם עטים שבהם הדיו נשאב על ידי בוכנה מיוחדת"
אילו תקלות טיפוסיות יש?
בעיקר תקלות כתיבה, כשהציפורן מתחילה פתאום לחרוק או להתעקם או כשהדיו מפסיק לזרום. מכיוון שהעט מורכב מאוד, אם לא משתמשים בו בערך שבועיים רצוף, צריך להזרים את הדיו החוצה ולהשרות את העט במים כדי לשטוף החוצה את החומר הדביק בדיו שגורם לסתימות. יש הרבה חובבים שחושבים שצריך להרתיח את המים, ואז הם גורמים נזק לעט.
נשמע כמו המון התעסקות.
לכתוב בעט נובע זו חוויה. עבור מי שכותב הרבה, זה עולם בפני עצמו. הכתיבה היא חזקה ושוטפת. בעט כדורי אתה כותב שתי שורות והיד כבר מתעייפת. בעט נובע אתה יכול לכתוב דפים על גבי דפים ורק תהנה.
אני כותב את כל הכתבות שלי על המחשב, אם הייתי כותב בעט הייתי משתגע.
זו תקופת ביניים קצרה. אני מבטיח לך, ותהיה סמוך ובטוח, שכולם יחזרו לכתוב בעטים ובעיקר בעטי נובע. כשהמציאו את מכונות הכתיבה היו בטוחים שתקופת העטים נגמרה, ועדיין המשיכו לכתוב ושוק העטים המשיך לצמוח. גם אחרי שיירגעו מעידן המחשב יחזרו לעטים. זה לא כמו לשבת ולתקתק, כמה שאתה לא מתורגל במיקום של האותיות, המחשבה איפה להקיש מעכבת את זרימת החשיבה. בכתיבה הקשר בין המוח ליד עובד אחרת. כתיבה היא אמנות, כמו ציור, והמחשבה זורמת אל היד ללא מעצורים. לכן סופרים אוהבים עטי נובע, או משפטנים שכותבים חוות דעת.
מלבד סופרים ומשפטנים, מי עוד קונה עטים?
בדרך כלל אנשים שחשוב להם סמל הסטטוס, שרוצים להיראות עם הכוכב הלבן של מון בלאן או של מותג יוקרתי אחר. ובערך 30% מהקונים הם אספנים. יש למשל מותג של עטים נובעים שיוצר בארץ בתקופת המנדט ונקרא "כתב" (Katab). הם נדירים מאוד. הצלחתי להשיג כמה עטים שלהם ושיפצתי אותם. ותתפלא לשמוע, דווקא אספנים ערבים אוהבים אותו.
כנראה בתור תחביב, ולא בתור מקצוע. ובכל זאת אני אוהב את העבודה הזאת, היא מאפשרת לי לאלתר ולהיות יצירתי, ולעשות דברים שאנשים אחרים לא יכולים לעשות. הייתי קשור מאוד לאבא שלי, ואני ממש מרגיש את רוחו שורה עליי כשאני יושב בחדר העבודה שלו ועושה את מה שהוא עשה.
הייתי בן יחיד עם שלוש אחיות, ולמרות שהוא היה אדם לא פשוט, כילד הוא טיפל בי בצורה מסורה שאין לתאר. הייתי חולה באסתמה קשה, ואני זוכר אותו יושב איתי ער לילות שלמים בבית החולים, זה יצר קשר מיוחד מאוד בינינו. לכן, כשהייתי בן 33 ואבא כבר היה מבוגר והיה צריך עזרה בחנות, עזבתי לימודי הנדסת חשמל בארצות הברית ובאתי לעזור לו. מאז אני כאן.
אתה עובד בחדר קטנצ'יק של מטר על מטר. מזל שאתה לא קלאוסטרופובי.
אני דווקא נהנה להיות כאן לבד. אני גם נהנה לעבוד פה בשבתות בגלל השקט. בתור פרפקציוניסט שעובד בעבודה שדורשת ריכוז מקסימלי, הכי טוב לי לעבוד ככה. אני סוגר את כל הדלתות והוויטרינות ונסגר פה בפנים. אני אוהב להיות לבד עם עצמי ולחשוב. קישור לכתבה
Montblanc. נדמה שלא רחוק היום שבו מונבלאן יוכרז כעט הרשמי של לשכת עורכי הדין: העטים מסדרת "מייסטרשטוק" - שחורים בגימור זהב צהוב או פלטינה וסמל הכוכב של מונבלאן מתנוסס מעליהם (הלוגו מסמל את פסגת המונבלאן, ההר הגבוה באירופה) - כבר הפכו כמעט לציוד חובה בבתי המשפט. לצד סדרה זו מוציאה החברה הגרמנית מדי שנה עטים בסדרות נושאיות מוגבלות, המרכזיות שבהן סדרת הסופרים וסדרת פטרוני האמנות. ב־2010 הושק בסדרת הסופרים עט המוקדש למארק טוויין, עשוי שרף כחול וחרוטים בו מסלולים מפותלים, המייצגים את נהר המיסיסיפי. התפס שלו מעוצב בצורת נבל והפקק כארובת אונייה. מחיר: 4,780 שקל,
Vintage Conklin Crescent Fillers - great pens and some of my favorites. Simple, fool-proof, and work forever. There are some very nice ones here, even if I do say so myself
מהארכיונים ובלב האוסף האישי שלי, זוג יצירות מופת נדירות של Sheaffer Balance (זהב מלא) משנות השלושים, אחת בגימור החלק הקטלוגי, קטלוג חד פעמי (ועד כה ייחודי למודעות התחביב) עם אשכולות- דפוס קווים.
Pelikan. העטים של חברת פליקן, גרמנית אף היא, אמנם מוכרים פחות מאלה של מונבלאן, אבל איכותיים לא פחות. פליקן הוקמה ב־1838 כחברה לדיו ולצבעים, וכיום היא אימפריית מכשירי כתיבה ומציעה מגוון רחב של עטים נובעים - מעטים לתלמידים בבית ספר יסודי (כי את הנאת הכתיבה בעט נובע יש ללמד מילדות) ועד עטים לאוליגרכים, מזהב טהור ומעוטרים ביהלומים. בין אלה לאלה נמצאת סדרת "הישגי הציביליזציה", שהעט השלישי בה, "אש", הושק לאחרונה במהדורה של 500 יחידות, ומשלב צבע אדום לוהט עם עיטורים זהובים. מחיר: כ־8,500 שקל לפני הנחות,
Parker. בשנות השבעים היה המותג פרקר שם דבר בתחום הכתיבה. אולם החברה, שהפכה למותג־על בתחום העטים הכדוריים עם דגם ה"Jotter" שלה, לא הצליחה לשחזר את עברה המפואר בתחום העטים הנובעים. היא נכללת בסקירה הזו מסיבה אחת ויחידה: "פרקר 51". יש מי שטוען שה־51 הוא כלי הכתיבה הטוב ביותר שנוצר אי פעם, ולא מעט סופרים ואנשי רוח מתגאים בעט המופלא. ייצורו הופסק ב־1978, ועל כן מי שירצה להניח את ידו על פרקר 51 מקורי ייאלץ לרשת אותו או לקנות דגם מיד שנייה. מחיר: מכ־1,000 שקל.
Caran d'Ache. חברת קאראן ד'אש השוויצרית ידועה לחובבי האמנות כיצרנית עפרונות ציור שהופכים לצבעי מים. קו העטים הנובעים של החברה מוכר פחות, אבל כולל עטים אלגנטיים ועדינים במחירים שהופכים אותם לתכשיט של ממש. סדרת "Kufi Art" היא מחווה לקליגרפיה הערבית, ומשלבת עט דק, שמתאים למי שמעדיפים עטים מסיביים פחות, עם עיצוב יוצא דופן בגימור זהוב־שחור או שחור־כסוף. מחיר: 1,860–1,920 יורו,
Sailor. אומרים שמי שכתב פעם אחת בציפורן של סיילור לא מוכן לכתוב בציפורן אחרת, ולא בכדי: החברה היפנית מייצרת עטים נובעים עם מגוון רחב של ציפורנים, ומעסיקה אמן המעצב אותן בעצמו. פרט לעוביים הרגילים אפשר למצוא גם ציפורנים בעיצובים המיועדים לקליגרפיה היפנית. לצד עטים המעוטרים בתמונות מהפולקלור היפני ועטי במבוק ייחודיים, סדרת הדגל של סיילור היא "King of Pens" - עטים במראה בסיסי ללא קישוטים מיוחדים, אבל בעלי נוחות כתיבה יוצאת דופן. מחיר: מ־4,200 שקל,
Pilot/Namiki. כשחושבים על פיילוט המחשבה הראשונה היא על עטי הסיכה הזולים, כמו זה שבעזרתו חתם יצחק רבין על הסכמי קהיר. אלא שחברת פיילוט־נאמיקי היפנית מייצרת גם סדרות עילית של עטים נובעים. העטים בסדרת ה־Vanishing Point לא שייכים לסדרות הגבוהות ביותר של החברה, אבל כוללים גימיק מיוחד: הם נטולי מכסה, והציפורן נשלפת בלחיצת כפתור - מנגנון המוכר יותר בעטים כדוריים. העטים מגיעים בשלל צבעים, והכתיבה בהם נוחה ונעימה מאוד. למרבה הצער קשה להשיגם בארץ, אך אפשר למצוא אותם בחנויות מקוונות. מחיר: 150–350 דולר.
Visconti. חברת ויסקונטי האיטלקית, שנוסדה ב־1988, היתה הראשונה להשתמש בצלולואיד לייצור עטים. חלק מסדרות העטים הנובעים של החברה (למשל סדרת "ון גוך") הן בעיצוב קלאסי, אבל באחרות אפשר למצוא עיצוב ייחודי ושימוש בחומרי גלם מגוונים. ב־2010 השיקה החברה את העט "Homo Sapiens", שגופו עשוי בזלת וולקנית בעיבוד מיוחד. זהו אחד העטים המעניינים שיצאו לשוק לאחרונה: הציפורן עשויה זהב 18 קראט (וכמו כל הציפורנים של ויסקונטי רכה ונעימה לכתיבה), והחברה מתחייבת שהעט סופג זיעה ומותאם לשימוש ארוך. הוא אמנם לא נוצץ, אבל בעל נוכחות כובשת. מחיר: 1,990 שקל.
המותגים הגרמניים, למשל, הם מדויקים מאוד ושאיבת הדיו שלהם פשוטה יחסית ופחות מסורבלת. לעומתם, במותגים היפניים הכתיבה כיפית יותר, כי הם בונים את הציפורן עם חוד בצורת משושה קטן בקצה, שמאפשר יותר גמישות מבחינת זווית הכתיבה, בכל זווית אתה תקבל תוצאה טובה.
בשונה מעט כדורי, בעט נובע הדיו לא טעון בתוכו, וצריך לשאוב דיו מקסת בכל פעם שרוצים לכתוב, כמו במזרק. בחלק מהעטים השאיבה נעשית בלחיצה על צדי העט, לאחרים יש מנוף בחלק העליון של העט, ויש גם עטים שבהם הדיו נשאב על ידי בוכנה מיוחדת"
